מערכת הבחירות הגיעה לסיומה וכעת זה הזמן להביט אחורה ולהבין מה היה לנו כאן ואיך בכלל הכל התחיל.

ראש הממשלה בנימין נתניהו נכנס ללחץ, לחץ לא פשוט בכלל. שופרו היחיד חטף מכה, ח"כ איתן כבל מהמחנה הציוני הגיש הצעת חוק 'תמימה' ומהרגע שבו הבין נתניהו שגם חברי הקואליציה שבראשותו הצביעו בעד החוק הזה – הוא הבין שכלתה אליו הרעה ולכן החליט ללכת לבחירות.

מסתבר שהקושי שהיה לו בפעם הקודמת להקים ממשלה הולך לחזור על עצמו ומשה כחלון הנמצא לעת עתה בעמדת 'שובר שוויון' מצהיר שאין לו לאן למהר והוא בכלל לא סגור על זה שילך להמליץ על נתניהו אצל נשיא המדינה.

בין נתניהו לכחלון שוררים יחסי אהבה שנאה רק בלי האהבה. לאיש אין טיפת אמון בנתניהו שמצדו כבר הוכיח חוסר נאמנות כאשר בסיבוב הקודם הוא הבטיח לכחלון את האחריות על מנהל מקרקעי ישראל אבל בסופו של יום השאירו אותו עם הלשון בחוץ.

נתניהו יודע טוב מאוד שכל שיחה שלו עם כחלון עלולה להיות מוקלטת וגם כחלון מצדו מבין שמה שלא יתועד דינו להכחשה.

לנתניהו אין שום בעיה להתחייב לכחלון שהוא ייתן לו במתנה אפילו את פסל החרות – כל עוד זה ישרת את האינטרס שלו וכחלון מצדו מבין שמה שלא יהיה נעול וחתום לפני השבעת הממשלה כבר לא יהיה לעולם ומה שלא יקבל בשלב המו"מ הוא לעולם לא יקבל.

וכאן הבן שואל, למה כחלון צריך את זה לעצמו? למה החרדים צריכים ללכת עם מי שהזיק להם?  הרי זה ברור שאם רק יתנו לנתניהו הזדמנות נוספת הוא יעקוץ שוב ובלי למצמץ. ראו הוזהרתם.

כבר מהרגע בה החלה מערכת הבחירות לנוע קדימה הייתה באוויר תחושה שמשהו לא טוב יצא מכל האקשן המיותר הזה. זה שבוז'י וביבי יריבו ביניהם, נו, אז יריבו, זה לא מה שמרגש אדם חרדי מן היישוב, אבל בשעה שלתוך השיח האלים והבעייתי שורבבו גם רבנים גדולי תורה ומעל הכל דמותו של מרן זצ"ל זה כבר חציית קו אדום מסוכן מאוד.

במהלך הסיורים שלי ברחבי הארץ ובשיחות רבות שקיימתי עם תומכים של כלל המפלגות – בסוף תמיד תפסו אותי המשפטים 'אריה דרעי ניהל את מרן' או בנימה קצת יותר מזלזלת 'אריה דרעי השתמש במרן' והכל רק לטובת האינטרסים הפרטיים והצרכים הפוליטיים שלו.

היום ולאחר שתמה לה המערכה והתוצאות הן כפי שכבר פורסם בכלי התקשורת – אני מרשה לעצמי לשחרר קצת ולרדת לשורש הבעיה באמירות הללו.

כל אחד מאתנו מגדל משפחה בביתו ולחלקנו יש ילדים בגיל בוגר יותר שהם כבר מבינים את השיח האקטואלי בתקופת מערכת הבחירות והם גם מבינים אי אלו ניואנסים ודקויות, עכשיו ננסה להבין מה עושה להם אמירה שכזו.

החל מהרגע שהשיח עבר להיות על כך שדרעי הוא זה שמינה את מועצת החכמים ושמדובר חלילה באסופת יס-מנים שסרים למרותו – נגמר הדיון ומי שאחראי לביזיון כבוד התורה הזה אין לו חלק בחברה החרדית והוא אמור לתת על כך את הדין.

במערכת הבחירות הזו נוצר מצב בו החל ניסיון לפגוע בהגמוניה הרבנית המנווטת את ספינת היהדות החרדית כבר מאות שנים מדור לדור. הסיטואציה בה אני יושב עם תומכי מפלגת 'יחד' שחלקם אף מוגדרים כימין קיצוני והם מסבירים לי 'עד כמה מרן סבל מדרעי וכמה דרעי שיקר אותו' – בו בזמן שבמקרה הטוב את מרן הם ראו בתמונות הייתה מקוממת.

אותם אלו שמחזיקים באג'נדה הזהה לאג'נדה בה החזיקו פעילי הימין שהפגינו מול ביתו של מרן זצ"ל והטרידו את מנוחתו ואת מנוחת הרבנית ע"ה הם אלו שיעמדו ויסבירו לי כמה קשים היו חייו של מרן כשלידו נמצא דרעי.

ובכלל, ממתי אנחנו הציבור החרדי נהיינו ימנים קיצונים. הרי מאז ומעולם נמנע הציבור החרדי מלהביע דעתו בנושאים מדיניים ולגדולי ישראל הייתה משנה סדורה באשר להימנעות הזו – אז להקים מפלגה כשאחד המסרים המובהקים שלה זה כדי למנוע את אוסלו ג' – זו שטות ורעות רוח.

גם ישי שהעביר ימים שלמים עם מגורשי גוש קטיף היה מצביע בעד החזרת שטחים לו היה מתבקש לעשות זאת על ידי מרן – אז מה הסיפור של הלאומנות הזו?

ואם יבוא אי מי מדובריו ויספר שאלי היה משכנע את מרן לא לבצע את המהלך ומרן אכן היה משתכנע אז הנה ראיה שגם הוא שלט על מרן, אז מהיכן החוצפה לבוא ולטעון כך כנגד דרעי כאשר על ידי טענה זו – גורמים לפגיעה קשה באמונת חכמים ומביאים להרס מוחלט של הציווי "ועשית ככל אשר יורוך".

עכשיו שתמה מערכת הבחירות מי ייקח אחריות על הנזק הרוחני שנגרם? מי יסביר לבחור הלומד בישיבה שראש הישיבה קיבל החלטה כלשהי באופן עצמאי, בלי שינהלו אותו, בלי שישלטו עליו ובלי שיסובבו אותו?

כמו בכל דבר גם לאחר המערכה הזו יש לעשות חשבון נפש, אבל חשבון נפש מסוג אחר. ש"ס אמנם סיימה את המערכה רק עם שבעה מנדטים אבל הפעם אלו שבעה מנדטים חזקים וברורים השייכים למועצת החכמים וכפי שהגדיר זאת ח"כ יעקב מרגי בליל הבחירות 'סולת נקיה'.

עכשיו לכולם ברור וכולם גם יודעים מהי ש"ס, מי ההנהגה הרוחנית שלה, מי הוא היו"ר ומי שהצביע עבורה הראה שהסכים לקונספט ולכן זה הזמן לעשות סדר בתנועה.

כמעט בכל עיר קמו אנשים והחלו בניסיונות סחיטה. כל אחד טען ש"ס שלי ולא של אף אחד אחר והמרדף אחר תפקידים במערכת הבחירות היה אגרסיבי ומכוער. כיום ולאחר המערכה הקשה והמסובכת – דרעי צריך להתחיל בניתוח כואב ולהבין שיש פעמים בהם צריך לחתוך בבשר החי.

אנשים שנתנו את הדם עבור התנועה והשקיעו לילות כימים הוזזו הצידה ע"י בעלי עניין מקושרים וע"י בעלי אינטרסים כאלו ואחרים. לא אחת היה ניתן להיתקל בסיטואציה בה איש שאמור לראות את האינטרס המפלגתי מעבר לאינטרס האישי – נהג אחרת וקרובי משפחה מדרגה שניה ושלישית קיבלו תפקידים רק בגלל שהם קרבי משפחה ובלי קשר לעובדה שבינם לבין עשייה המרחק הוא גדול.

אנשי שטח ערבבו אינטרסים מעיר אחת בתוך עיר אחרת תוך פגיעה בפעילים מקומיים ומתוך אינטרס אישי גם במחיר שיגרם נזק לתנועה.

את נאומו בכנס הבחירות בנתיבות פתח דרעי בהתנצלות כלפי רבנים חשובים ופעילים מקומיים בגלל מהלכים אותם ביצע ולטענתו הם היו רק מפני השלום, שלום שאף פעם לא היה.

בשביל השלום המדומה קיבל דרעי החלטות שפגעו בקהל הטבעי והאמיתי שלו, קהל שבא מתוך אהבה למרן ומתוך הבנה שזו היא תנועתו של מרן ואין משהו אחר ולמרות כל זה ההחלטה הסופית הייתה כנגדם – כי גדול השלום אבל כבר היום ברור שאין שלום ולא היה שלום.

כך בנתיבות וכך בעוד מספר מקומות ולכן גם אם בעתיד ירצו להחזיר את הבנים הביתה עדיין מוטלת על ראשי ש"ס החובה המוסרית לחבק בראש ובראשונה את אלו שהלכו אחריה בארץ לא זרועה, בימים שהבלבול שרר בכל פינה ולשמש עבורם כשליחים נאמנים ורק אחר כך להתחיל לקרב בנים חורגים.

הערה לסיום: דווקא בימים אלו בהם נראה שהחרדים חוזרים לקואליציה אני מצפה ממשה אבוטבול שיניח את העבר בצד, יתעלה מעל עצמו ויזמן את דב ליפמן לראיון בשביל לתת לו את העבודה שהוא הציע לבני הישיבות, ניקוי רחובות העיר בית שמש.